Hebrew

hebrew

5 Comments to “Hebrew”

  1. By יהודה גלב, December 19, 2009 @ 4:22 am

    גיי זרחה על במת החיים ופרשה כמו מלכה

    אנחנו ביחד ארבעים שנה מהן שלושים ותשע כאיש ואישה נשואים.
    זה סיפור חיים שהתחיל לגבינו ב 1969 כשגיי הגיעה לקיבוץ כפר בלום כמתנדבת.
    ההכרות הראשונה שלי איתה הייתה עם בחורה רזה שהייתה מכסחת לארוחת בוקר ארבע ביציות ,שלוש צלחות דייסה, סלט ירקות גדול, כוס גדולה של שמנת וחצי כיכר לחם . . .
    הקשר הידידות וההתפעלות ממנה,שהובילו לאהבה,המשיכו כסיפור חיים מפותל:
    המרץ וההתלהבות שלה,יכולת התכנון והכושר שהיו לה – הכתיבו לה תחנות ומסלול חיים לא שגרתי.
    עבודה בסיפנים וברפת בקיבוץ,חתונה,לידת שלושת ילדינו יאיר יגאל ושרה,התערות עמוקה בחברה להגנת הטבע ובהדרכת טיולים-וטיולי סנפלינג ואתגר.קשר הדוק עם משפחתה מעבר לים,וטיולים חובקי עולם –
    מונגוליה,נפאל,הרי ההימאליה,מצרים,סיני,ירדן,איתיופיה,איסלנד,האיים הבריטיים,ארצות הברית ואמריקה הלטינית.
    גיי שהגיעה לישראל כאמריקאית הפכה ליותר קיבוצניקית מכל האחרים וישראלית מצפונית ואחראית יותר מכולנו.
    השמאלנות שלה הייתה לא יותר מאשר אנושיות,אכפתיות וחיפוש צדק.
    שבעת הרפתקאות ושמחה וגאה בילדים שלנו-היא התמסרה,בשנים האחרונות,כמעט באובססיביות,
    לגידול וטיפול בעיזים.
    בחודשים האחרונים לחיים שלה גיי התמודדה עם מחלת הסרטן בדרך היחידה שהיא ידעה –
    בבית-עם הילדים,הכלבים והחצר שכל כך אהבה.בקור רוח ובהחלטה ברורה ונחרצת שהיא תשרת את עצמה עד הסוף. וכך היה.
    היה לה ולנו כולל משפחתה בארצות הברית את הזכות להיפרד ממנה,ולסגור מעגלים.
    סף הכאב שלה היה גבוה ונראה היה שכאבים לא הזיזו לה.היא הסתכלה למוות בעיניים ולא פחדה ממנו.
    היא סיימה את חייה בשלווה מוחלטת,ובהכרה מלאה.הסרטן הרג אותה אבל לא כופף אותה או שבר את רוחה.
    אני מבטיח להביא בימים הבאים סיפורים,זיכרונות וחוויות מהחיים המיוחדים והיפים שהיו לה כאן על פני האדמה.

    באהבה רבה ובגעגועים יהודה.

  2. By הדסה(דוסי) בן הרצל ראש פינה, December 19, 2009 @ 10:22 am

    גיי גלב

    על לוח המודעות של ראש פנה תלויה מודעה – גיי גלב איננה. וכמו תמיד במעמד מסוג זה, זה בלתי נתפס. להכניס את גיי למסגרת זה דבר קשה כשלעצמו, ולמסגרת שחורה על אחת כמה.
    לא הייתי מחברותיה הקרובות ביותר, אך נמניתי על אוהביה. אישה פשוטה היתה, במובן היפה של המילה. צנועה, ישרה עם עצמה ועם הסובבים אותה, תוכה כברה. אף לא טיפה אחת של זיוף היתה בה. היה בה משהו תמים, כמעט ילדותי בראיית העולם על הטוב והרע, ועל הצדק שצריך להיעשות. ואני אהבתי תכונות אלה בה עד מאד, והוקרתי אותן.
    את גיי הכרתי שנים רבות, כחלק מהחוג החברתי שלי בראש פנה, אך גיליתי אותה רק הרבה מאוחר יותר, כאשר הכנתי כתבה על מרק ואמירה, וגיי עבדה עם מרק בדיר העיזים כרועה, חולבת ואם מסורה ודאגנית לעיזים ולגדיים.
    התבוננות בגיי בדיר העיזים עוררה אצלי אין ספור תגובות: מצחוק מתגלגל ועד התפעלות מדרך הבנתה את היצורים הולכי הארבע האלה, בעלי הזקנקן הלבן, המלחכים את בגדיך מעליך ברגע שאינך מסתכל.
    התלוויתי אליה למרעה בצל הזיתים של מרק. “תראי את העז החמודה הזאת שם” אמרה גיי ” את רואה איך היא הולכת באמצע ומשני צדדיה יש עיזים המשגיחות עליה? היא עיוורת, והחברות שלה מגרשות אותה אם היא אוכלת משהו אסור. הלוואי ואנשים היו מתנהגים ככה” היא מעווה את פניה “אבל אנשים כאן רק אוכלים אחד את השני”… והאקסנט, האקסנט האמריקאי הצרוד הזה… איך אפשר שלא לצחוק, גם כשהיא מדברת בשיא הרצינות.
    ובחזרה לדיר, לחזות בנישוקים והחיבוקים שהרעיפה על הגדיים, מעירה לכל אחד על התנהגותו, ומחנכת קפדנית ממנה לא ראיתי… קשה שלא לאהוב אותה.
    אשת שמאל אמיתית היתה גיי, וכך גם יהודה, וכאן הצטלבו דרכנו לא מעט. חוש הצדק, חוסר היכולת לעמוד מהצד ולראות עוולה בהתרחשותה, המצפון החברתי שלה, היו למעין תערובת של כעס וחוסר אונים. “קשה לראות מה שקורה ולדעת שזה העם שלך שעושה דברים כל כך קשים “היתה אומרת, ואני חשתי שהיא ממש מתייסרת. ואז פתאום היתה משתתקת ומסתכלת לנקודה בלתי נראית, ואני בוהה בה, מחכה לסיום המשפט, וכך בלי סיבה נראית לעין, היתה מתנערת בחצי חיוך ואומרת: “די, הרי נשתגע אם נחשוב על זה כל היום” ועטה על השולחן והתקרובת, לוקחת עוגה ונהנית כאילו לא קרה דבר דקה קודם לכן, כמו ילדה שקיבלה פרס.
    ואני מחייכת עכשיו, כי הזיכרון חזק מהחידלון.
    וכך, מול המודעה במסגרת, חשבתי על כך שעמידתה מול המחלה, הקבלה שלה את המצב כפי שהוא, פרידתה מהעולם הזה בשקט, בלי כעס ותלונות, זה חלק מאותה גיי, מאותה פשטות יקרת המציאות שניחנה בה.
    ואני משתתפת בצערכם יהודה, יאיר, יגאל ושרה, היא תחסר לי.
    דוסי בן הרצל

  3. By ורד כהן, January 21, 2010 @ 7:37 am

    גיי
    חיים בריאות.שמחה.צחוק. אומץ.טיולים.חוויות.תעוזה.יופי.חריצות.חכמה.כנות.טוב לב.יהודה.הומור.קלילות.אמת.כלבים.אהבה.עיזים.מארק.אמירה.חליבה.נתינה.יגאל.יאיר.שרה.טיפוס הרים.
    ראש פינה.בית באגם.שלווה .פעלתנות.פתיחות.סקרנות.מחלה.הלם.עצב.פרידה.געגוע.

    התוודעתי אלייך ואל יהודה כבר בימי נעורי בתיכון. הייתם עבורי ” זוג מדרכי הטיולים” אנשי העולם הגדול.
    סימלתם עבורי את העולם שמחוץ לחצור, הייתם צינור לידע, לחוויות מהעולם הגדול.
    גיי הייתה עבורי סמל.
    הכניסה לבית משפחת גלב ופתיחת “שער הקסמים” הכניסה אותי כל פעם מחדש לעולם אחר, עולם מסקרן , לא ידוע .בזכות הפתיחות שלך גיי, לאחר, לשונה ,פתיחות אמיתית, עם רצון לדעת את האחר, עוררה בי התפעלות כל פעם מחדש.
    כך גידלת את ילדיך ברוח הפתיחות והסקרנות האמיתית לחיים. התשוקה שלך לטייל, לחוות לראות פעמה בך יום יום תשוקה אשר עברה אל ילדיך .
    כל אדם עובר כברת דרך בחייו פה.מסלול מסוים. בדרך הוא פוגש אנשים שונים.” אנשים באמצע הדרך” שכל אחד מהם משפיע ולו מעט על חייו.
    אותך גיי פגשתי בנעורי, ואני כל כך מודה על כך. היית לי ” סמן דרך” היית עבורי סימון של דרך חדשה ועל כך אני מודה לך.
    אני ולילך ודברית, אהבנו לבוא לשבת איתך, לצחוק איתך, לשמוע סיפורים מהעולם הגדול.תודה גדולה מגיעה לך.
    היית דמות משמעותית בזכרונות הילדות שלנו. הוספת להם צבע וחן שרק את ידעת לעשות.

    היית סמל לכנות, לחיבור לאמת ” בלי כחל וסרק” רק את נטו כמו שידעת להיות.אמיתית.כנה.מבלי להיות שבויה בתכתיב חברתי זה או אחר.היית את כמו שרק את יודעת להיות.
    הרבה בזכותך גדלתי ונסעתי לטייל לראות עולם.תמיד שמחת בשבילי ורצית לשמוע חוויות.
    לפני שלןשה חודשים בעודי מתארגנת לנסיעה לארה”ב, נודע לי שאת חולה. צמד המילים ” גיי חולה” לא היה נראה לי הגיוני בכלל… רציתי להאמין שזה חלום רע שאתעורר ממנו אך התבדתי.
    יומיים לפני הנסיעה, באתי לומר שלום.היית מקסימה כתמול שלשום. חיובית ומחייכת.רק הגוף הראה את סימני החולי. הרזון והבטן הנפוחה שהעידה שאת חולה.
    רק “האור הירוק” בעיניים שלך נשאר . אותו המחלה לא יכלה לקחת.
    וזה מה שהשארת לנו פה.
    באהבה רבה
    ורד כהן

  4. By יהודה גלב, February 17, 2010 @ 10:16 am

    ביום שנפרדנו מהאפר של גיי בירדן –
    אני מביא לאתר את השיר שכל כך מאפיין אותה ואת חייה.
    אוהב ומתגעגע יהודה

    כמו צמח בר מילים:
    רחל שפירא
    מחר, אני אהיה כה רחוקה
    אל תחפשו אותי
    מי שידע למחול –
    ימחל לי על אהבתי.
    הזמן ישקיט הכל
    אני הולכת לדרכי.
    זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם –
    מן המדבר.
    והוא יבין – אני חייתי ביניכם
    כמו צמח בר.

    אני רוצה לפקוח את עיני
    לצמוח לאיטי.
    הרביתי לחלום
    החלומות טרפו אותי,
    רציתי לנחם –
    אבל מרדה בי תשוקתי.
    היה מקסם ילדות, היתה גם סערה
    בזרועותי.
    אני יודעת, שהדליקה אש זרה
    את לילותי.

    היו, היו ערבי געגועים
    היו ימים טרופים.
    היה כאב חבוי
    ורגעים מכושפים.
    אני אזכור מבט,
    מגע ידים בכתפי.
    אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
    לסוד נסתר.
    היו שלום, אני חייתי ביניכם
    כמו צמח בר.

  5. By הראל נחום, January 6, 2013 @ 7:47 am

    יהודה ,
    אני מחפש אותך
    נחום (הריס) הראל
    Dvorahar@walla

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

Leave a Reply

You must be logged in to post a comment.